בעיניים של מעצבת - חוויות צילום במדבר יהודה
- לפני יום 1
- זמן קריאה 3 דקות
שני ימים בודדים מפרידים בין מציאות אחת לשנייה.
בין סדנת צילום חוויתית במדבר יהודה ... למלחמה.
עוד לא הספקתי באמת לנשום אל תוך החוויה הנהדרת הזו — וכבר קמתי בשבת לאזעקה, צליל חד שמסמן את המעבר משם… לעכשיו. מלחמת איראן 2 נפתחה.
צילום בשבילי היא דרך לתפוס את הרגע מבחינה ויזואלית ולהעביר דרך התמונה תחושה. זוהי דרכי להראות איך העולם נראה דרך עיניי, מהם הדברים שמושכים את תשומת ליבי לתפוס רגעים שמיד יחלפו וישתנו.
מרחבי מדבר יהודה תמיד משכו אותי, בחורף הם מקום אהוב עליי במיוחד. בכל פעם מחדש מתעוררת בי תחושת חיבור עמוקה למרחבים.
זוהי ארץ בראשית, עם האור המיוחד שלה, הגבעות והמרחבים, הוואדיות והמעוקים בגווני של אדמה, חול וכחול מעליהם — והשנה גם שלל פריחות צבעוניות וגווני ירוק — עבורי הם מקור להשראה ארץ־ישראלית חיה ונושמת.
מאז ומתמיד חיי שזורים בחלומות — על עולמות אסתטיים, חוויות משמעותיות, מראות מעוררי השראה, ועל יצירת מקומות המאפשרים לאחרים להגשים בתוכם את חלומם.
אני מדמיינת את אבות־אבותיי שחיו כאן, את ארץ כנען הקדומה, את השבטים ונאות המדבר… ואפילו מעצבת להם "מאהל", כמובן, בדיוק כלבבי. מתוך המקום הזה נולד בעבר פרויקט עיצובי ־ תכנוני שבו הגאוגרפיה וזהותי האישית נפגשו והפכו למנוע יצירתי. בחרתי להיצמד למקורות ההשראה – הנוף המדברי הארצישראלי והאוהל, כצורה ראשונית הנושאת זיכרון ומשמעות.
תכנון יחידת נופש ספא במדבר - אדריכלות ועיצוב פנים | ליאת דביר-רותם
כבר אמרתי שאני חולמת? ועל הפרויקט הזה ארחיב בנפרד
החורף הזה בדרום היה ברוך במשקעים, וזה בדיוק הזמן לצאת אל המדבר. כבר כמה שבועות שאני מטיילת ומטפסת רגלית במעוקים ובוואדיות, סופגת צבעים, צורות, אור ושקט.
וכגראנד פינאלה לחורף המדהים הזה השתתפתי בסדנת צילום מיוחדת של הצלם הבינלאומי יגאל סלבין במדבר יהודה.
מתכנסים אי שם בשעה 5:00, נכנסים בחושך אל המדבר בג׳יפים.
הילה ראשונה עולה, המדבר נצבע בגוונים של טרם זריחה. מגיעים אל מול מנזר מר-סבה שבוואדי אוג בקור עז וממתינים לרגע שבו האור שוטף את המדבר.
קפה בדואי ופיתה לבנה חמה ומשם המשכנו אל המרחבים — פגשנו רועי צאן ועדרי כבשים ועיזים, גמלים תחת שמיים דרמטיים, מזג אוויר חורפי וגשום לפרקים.
המשכנו לביקור בנבי מוסא - אתר מקודש למוסלמים ומתחם דתי־היסטורי השוכן במדבר יהודה, בין ירושלים ליריחו, סמוך לכביש היורד לים המלח. על פי המסורת המוסלמית, זהו מקום קבורתו של הנביא משה. המתחם בנוי כחצר סגורה גדולה מוקפת חדרים ואולמות תפילה, עם כיפות לבנות הבולטות בנוף המדברי. נבי מוסא הוא דוגמה מרתקת לאדריכלות מדברית מינימלית: מסה לבנה, חזרתיות קשתית, חצר פנימית כמוקד חיים, ושימוש באור ובצל כחומר.
פגשנו שם עולי רגל מוסלמים וזכינו להכנס למתחם.
השילוב בין מבנה מבוצר־מנזרי לבין מדבר פתוח יוצר ניגוד עוצמתי בין סגירות והגנה לבין אופק אינסופי.
וכשכבר חשבנו שתם היום המושלם — חיכתה לנו הפתעה: טקס הכנת קפה אותנטי של שבט הג׳הלין. רגע של אש, ריח קפה ותודה גדולה על כל הטוב הזה.
אני מאמינה שהצילום הוא האמנות היחידה שמזמינה את הצופה להיכנס לרגע שמעולם לא היה בו, ולכן בחרתי לתת לתמונותיי לספר את ההרפתקאות במקומי.
המדבר תמיד מזכיר לי למה אני יוצרת ומה מקורות השראתי.
ואולי דווקא עכשיו — יותר מתמיד — אני מבינה כמה המרחבים האלה הם לא רק השראה, אלא גם עוגן.
המדבר לימד אותי: הכול זמני, גם החושך ...
